אחת הסוגיות המרכזיות והטעונות במסגרת חלוקת רכוש בגירושין עוסקת בחלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, וזאת בצד הסוגיות של תשלום המזונות וקביעת המשמורת על הילדים.
ככל שהנישואים של בני הזוג היו ממושכים יותר, כך שהם צברו רכוש רב יותר במהלכם, כך חלוקת הרכוש שחלוקת הרכוש בגירושין עלולה להיות יותר בעייתית ולהיפך, אם כי לא בהכרח, הואיל והדבר תלוי לא מעט באישיות של בני הזוג, בערכים שלהם, ובנכונות שלהם לסיים את הקשר באופן חיובי ככל הניתן.
חלוקת רכוש בגירושין כיצד התהליך מתבצע?
מבחינה חוקית, ניתן לבצע חלוקת רכוש בגירושין של בני הזוג לפי הסכם שייערך ביניהם, או באמצעות תביעה לחלוקת רכוש שתוכרע על ידי בית המשפט לפי הוראות הדין.
אין צורך להכביר מילים כדי להסביר עד כמה מוטב שחלוקת הרכוש בגירושין תיעשה בהסכמה הדדית, ומחוץ לכתלי בית המשפט, מאשר היא תיערך במסגרת ניהול תביעה, ותוך ניהול מאבקים קשים ומיותרים בין הצדדים, שלא פעם נעשים על חשבון הילדים המשותפים, וגוזלים זמן יקר, כספים רבים, והמון אנרגיה נפשית.
לפיכך, ככל שהצדדים מצליחים להגיע להסכם ביניהם בדבר חלוקת הרכוש בגירושין – מה טוב. בהעדר הסכם כזה, העניין יוכרע על ידי בית המשפט, וזאת כפי שיוסבר להלן.
חלוקת רכוש בגירושין לפי הסכם
הסכם לחלוקת רכוש בגירושין הינו הסכם שקובע את אופן חלוקת הרכוש המשותף בין הצדדים וזאת לפי שיקול דעתם ורצונם החופשי והמלא. הסכם כזה יכול לקבוע, למשל, שבין בני הזוג ישנה הפרדה רכושית מלאה ללא כל שיתוף, או שיש להם שיתוף רק לגבי נכסים מסויימים, וכדומה.
ניתן לערוך את ההסכם לחלוקת הרכוש הן במסגרת הליכי הגירושין, והן לפניהם.
כאשר ההסכם נערך לפני הגירושין, הוא מכונה "הסכם ממון", ואם הוא נערך אף לפני הנישואין, הוא מכונה גם "הסכם טרום נישואים". הסכם כזה בדרך כלל נערך כאשר לפחות אחד מבני הזוג הרבה יותר אמיד מהשני, או כאשר מדובר בנישואים שהינם פרק ב' של לפחות אחד מהצדדים, וכיו"ב.
חלוקת רכוש במהלך הגירושין
כאשר ההסכם נערך במהלך הגירושין, הוא בדרך כלל יעסוק לא רק בחלוקת הרכוש, כי אם גם בהסדרה של נושאים נוספים שכרוכים בגירושים, כגון תשלומי המזונות, קביעת משמורת הילדים והסדרי השהייה, הסכמות לגבי המסגרות החינוכיות של הילדים, וכיו"ב. במקרה כזה, ייתכן גם שהצדדים יסכימו לוותר על זכויות שונות במסגרת חלוקת הרכוש בתמורה לקבלת זכויות בסוגיות אחרות. לדוגמא, ייתכן שהגבר יסכים לוותר על חלקו בדירת המגורים המשותפת בתמורה לתשלום מזונות ילדים מינימאלי.
למרות שהסכם חלוקת הרכוש נערך עקרונית מחוץ לכתלי בית המשפט, יש לתת לו תוקף ולאשר אותו באמצעות בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וזאת לפי לפי סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.
שימו לב: לא מדובר באישור פורמאלי גרידא, כי אם באישור שיינתן רק לאחר שהערכאה השיפוטית בדקה עם בני הזוג ווידאה היטב שהם מבינים היטב את תוכנו של ההסכם, משמעותו, ותוצאותיו, שמדובר בהסכם הוגן שאיננו פוגע ומקפח את הזכויות של מי מבני הזוג או ילדיהם המשותפים, ושהם חתמו עליו מרצונו החופשי ולא בגלל לחץ בלתי הוגן שהופעל עליהם.
מצד שני, אישור ההסכם יעניק לו גם תוקף כשל פסק דין, כך שבמידה שהוא חלילה יופר על ידי מי מבני הזוג, הצד השני יוכל לאכוף אותו כשם שאוכפים פסק דין שהופר, ולרבות על ידי הליכי הוצל"פ.
חלוקת רכוש בגירושין לפי הדין
בכל מקרה בו לא הושג בין הצדדים הסכם לחלוקת הרכוש בגירושין, אין מנוס מהגשת תביעה לחלוקת הרכוש לפי הוראות הדין, על ידי אחד מבני הזוג כנגד השני, וזאת בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
כאשר מדובר בבני הזוג שהתחתנו לפני יום 1.1.1974, שהינו יום כניסת חוק יחסי ממון לתוקף, או בבני זוג שלא התחתנו כלל אלא הינם ידועים בציבור, חלוקת הרכוש שלהם תיעשה לפי הלכת השיתוף, שהינה הלכה פרי הפסיקה.
כאשר מדובר בבני הזוג שהתחתנו לאחר יום 1.1.1974, חלוקת הרכוש שלהם תיעשה לפי הסדר איזון משאבים, שקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג.
בין אם המדובר בחלוקה לפי הלכת השיתוף, ובין אם המדובר בחלוקה לפי הסדר איזון משאבים, חלוקת הרכוש תיעשה באופן שיוויוני בין הצדדים, למעט חריגים מסויימים.
עם זאת, ישנו הבדל בסיסי בין הלכת השיתוף לבין הסדר איזון המשאבים: הלכת השיתוף איננה מותנית בפקיעת תוקף הנישואין, קרי, בשל קבלת גט במסגרת הליך גירושים בין בני הזוג או פטירת אחד מבני הזוג, ואילו הסדר איזון המשאבים לכאורה מותנה בפקיעת תוקף הנישואין.
חלוקת רכוש בגירושין לפי הלכת השיתוף
כתוצאה מכך, ניתן לחלק את הרכוש לפי הלכת השיתוף בכל עת, ועוד לפני שהנישואים הסתיימו ופג תוקפם, בעוד שניתן לחלק את הרכוש לפי הסדר איזון המשאבים רק כאשר הסתיימו עקב גירושים או פטירה.
תנאי זה עלול להביא לכך שבן הזוג שפחות מעוניין במתן הגט יפעיל על הצד השני לחץ לוותר על זכויותיו הרכושיות לפי הסדר איזון המשאבים, בתמורה להסכמתו לתת את הגט.
ניתן למצוא פיתרון למצב זה בסעיף 5א לחוק יחסי ממון, שבתנאים מסויימים מאפשר לחלק את הרכוש עוד לפני מתן הגט, ובתנאי שחלפה לפחות שנה מיום פתיחת הליך הגירושין או מיום פתיחת הליך תביעה לחלוקת הרכוש בין הצדדים, או בתנאי שקיים קרע עמוק בין הצדדים שנמשך לפחות 9 חודשים.
חלוקת רכוש בגירושין לפי הלכת השיתוף
הלכת השיתוף קובעת את "חזקת השיתוף", לפיה כל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מבני הזוג במהלך הקשר הזוגי למעשה משותף לשניהם, ועל כן יש לחלק אותו שווה בשווה בין בני הזוג, וזאת גם כאשר מדובר ברכוש שנרשם רק על שמו של אחד מבני הזוג, או גם כאשר רק הבעל עבד ומימן את הוצאות הבית בעוד האשה נשארה בבית וטיפלה במשק הבית וגידול הילדים.
חזקת השיתוף איננה חזקה חלוטה, כי אם חזקה שניתנת לסתירה. לפיכך, אם אחד מבני הזוג איננו מעוניין להחיל אותה על חלוקת הרכוש בינו לבין בן הזוג השני, במיוחד כאשר מדובר במי שצבר נכסים שרשומים על שמו בלבד, כגון דירת מגורים או מניות בחברות, עליו לסתור את החזקה, בכך שיוכיח שלא הייתה לו כל כוונה ליצור שיתוף בנכסים שלו.
מצד שני, הלכת השיתוף איננה על חלה על "נכסים חיצוניים", שכוללים נכסים שכל אחד מבין הזוג צבר לפני הנישואים, או נכסים שכל אחד מהם קיבל בירושה או במתנה במהלך הנישואים, וזאת למעט במקרה בו בן הזוג השני דווקא הוכיח קיומה של כוונת שיתוף לגביהם.
אם נחזור לדוגמא הנפוצה של רכישת דירת מגורים על שם אחד מבני הזוג עוד לפני הנישואים, או קבלת דירה בירושה במהלך הנישואים, או קבלת כספים במתנה מההורים לצורך רכישת דירה, במהלך הנישואים, אזי בן הזוג השני שהתגורר עמו באותה דירה יצטרך להוכיח את קיומה של הכוונה לשתף גם אותו בזכויות על הדירה, וזאת באמצעות "דבר מה נוסף". כלומר, דבר מה שהוא בנוסף לעצם חיי הזוגיות המשותפים של הצדדים. בדרך כלל מדובר במקרים שבהם בן הזוג השני השקיע סכומי כסף נכבדים משלו לצורך שיפוץ הנכס או הרחבתו, או כאשר הוא גם השתתף בהחזרי המשכנתא עבור הדירה, וכיו"ב.
חלוקת רכוש בגירושין לפי הסדר איזון המשאבים
גם הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, מחלק את הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואים שווה בשווה בין הצדדים, כולל נכסים שרשומים רק על שמו של אחד מבני הזוג, וגם הוא לא חל על נכסים חיצוניים, אלא אם כן הוכחה כוונת שיתוף גם לגביהם. מדובר, כאמור, בנכסים שכל אחד מבין הזוג צבר לפני הנישואים, או נכסים שהוא קיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואים.
בנוסף להם, אין לכלול ברכוש המשותף גם את הנכסים הבאים: גמלת ביטוח לאומי שמשולמת לאחד מבני הזוג, גימלה/פיצוי בגין נזק גוף או מוות של אחד מבני הזוג, וכן נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם. כלומר, במסגרת הסכם ממון או הסכם גירושין, כפי שהוסבר לעיל.
* מעודכן לשנת 2024
