כאשר מחליטים לערוך צוואה, חשוב מאד לערוך אותה כדין ובאופן חוקי לחלוטין, ובמיוחד בהתאם להוראות חוק הירושה והפסיקה. אז.. איך כותבים צוואה?
חשוב לדעת: אין די בעצם עריכת הצוואה וחתימתה כדי לתת לה תוקף. כדי שהצוואה אכן תקבל תוקף וניתן יהיה לממש אותה בפועל ולחלק את עזבונו של המנוח בהתאם להוראות הצוואה, יש להוציא לה צו קיום צוואה, באמצעות הרשם לענייני ירושה או בית הדין הרבני, דבר שעלול להיות כרוך בהגשת התנגדויות שיערערו על תוקפה של הצוואה, ואשר עלולות להביא בסופו של דבר לפסילתה במידה שהן תתקבלנה על ידי בית המשפט.
לפיכך, וכדי להבטיח שהצוואה אכן תיערך באופן חוקי לחלוטין, ושניתן יהיה להוציא לה צו קיום צוואה גם אם יוגשו התנגדויות כלפיה, מומלץ מאד לערוך את הצוואה באמצעות עו"ד, ולא "סתם" עו"ד, אלא עו"ד שבקי ומנוסה בעריכת צוואות בפרט ודיני ירושה בכלל.
מהם הדברים הבסיסיים שיש לדעת על איך כותבים צוואה?
תחילה חשוב לדעת שלמעשה יש ארבעה סוגים שונים של צוואות: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, וצוואה בעל פה (צוואת שכיב מרע), כפי שיפורט בהמשך הדברים להלן. לכל אחד מהסוגים הללו יש תנאים טכניים וצורניים לגבי אופן עריכתם לפי החוק, שחשוב מאד להקפיד על קיומם כדי שבבוא העת ניתן יהיה להוציא צו קיום לצוואה ולתת לה תוקף.
עוד חשוב מאד להקפיד גם על התנאים המהותיים לגבי עריכת צוואה. בראש ובראשונה יש להקפיד שמי שעורך את הצוואה יהיה צלול בנפשו ודעתו בעת עריכת הצוואה, יבין היטב את משמעותה ותוכנה, וגם יערוך אותה מרצונו החופשי לחלוטין, ללא כל לחץ בלתי לגיטימי, ניצול, סחיטה, וכיוצא באילו השפעות זרות ובלתי הוגנות.
ובעיקר חשוב לדעת שבהתאם לדיני הירושה בישראל, עקרון העל לגבי כתיבת צוואות בארץ הינו עקרון "חופש הציווי", ושבארץ לא חלה על הצוואות החובה לשריין חלק מהירושה לבני משפחתו של המנוח, כפי שנהוג בארצות מסויימות אחרות בעולם. כלומר, המנוח יכול להוריש את רכושו לכל מי שירצה, ואף לא להוריש דבר לאף אחד מבני משפחתו שמוגדרים כיורשיו לפי הדין, או, לחילופין, לנשל רק חלק מהם מהירושה, והכל בתנאי שהדבר אכן נעשה מרצונו החופשי וללא כל השפעה זרה ובלתי הוגנת.
איך כותבים צוואה – סוגי הצוואות שניתן לערוך בישראל
לפי חוק הירושה שחל בארץ, ניתן לערוך ארבעה סוגים בסיסיים של צוואות, וכמפורט להלן:
- צוואה בכתב יד (סעיף 19 לחוק הירושה): צוואה בכתב יד הינה צוואה שנכתבה כולה בכתב ידו של המצווה, וכוללת גם תאריך שכתוב בכתב ידו וחתימה בכתב ידו. לפיכך, צוואה בכתב יד איננה יכולה להיות צוואה מודפסת, או צוואה שנכתבה בכתב יד של מישהו אחר זולת המצווה.
- צוואה בפני עדים (סעיף 20 לחוק הירושה): צוואה בעדים הינה צוואה שנערכה בכתב (לא רק כתב יד אלא גם כתב מודפס, כפי שנהוג לרוב לעשות), ואשר כוללת גם תאריך וחתימת יד של המצווה. על המצווה לחתום על הצוואה בפני שני עדים כשרים (עדים בוגרים שאינם פסולי דין – סעיף 24 לחוק), לאחר שהוא הצהיר בפניהם שזו צוואתו, וגם העדים צריכים לאשר ולחתום באותו מעמד שהמצווה הצהיר וחתם בפניהם על הצוואה.
- צוואה בפני רשות (סעיף 22 לחוק הירושה): צוואה בפני רשות הינה צוואה שנאמרה בעל פה או הוגשה בכתב בפני אחד הגורמים הבאים: שופט, נוטריון, רשם בית משפט, רשם הירושה, חבר בית דין דתי. אם הצוואה נאמרה בעל פה, על הגורם שבפניו היא נאמרה לרשום אותה בכתב, להקריא אותה בפני המצווה, ולאחר מכן לאשר בחתימתו על גבי הצוואה שהיא הוקראה בפני המצווה והוא אישר שזו חתימתו.
- צוואה בעל פה/צוואת שכיב מרע (סעיף 23 לחוק הירושה): מדובר בצוואה שנערכה בעל פה על ידי אדם שעומד למות או שהוא רואה את עצמו עומד מול המוות, בנסיבות המצדיקות זאת. על המצווה לומר בעל פה את הוראות צוואתו לשני עדים כשרים, שמבינים את שפת לשונו, ועליהם לרשום בכתב את הוראות צוואתו במסגרת זיכרון דברים, לחתום עליו, ולהפקיד אותו ברשם לענייני ירושה בהקדם האפשרי. יחד עם זאת, אותו מצווה בכל זאת שרד ונותר בחיים לפחות במשך חודש ימים, צוואה זו תתבטל לאחר חודש.
איך כותבים צוואה צוואה הדדית ומה היא?
בעוד שרוב הצוואות נערכות באופן אישי על ידי אדם יחיד, קיים גם סוג מסויים של צוואה בשם "צוואה הדדית", שאותו יכולים לערוך יחדיו שני בני אדם, וליתר דיוק, שני בני זוג, בהתאם להוראות סעיף 8א לחוק הירושה.
וכך קובע סעיף 8א(א) לחוק הירושה:
"בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות)."
שימו לב, איפוא, לדגשים הבאים שעולים מנוסח סעיף זה:
(1) אין חובה ששני בני הזוג יהיו בני זוג שהתחתנו ונשואים זה לזה. גם ידועים בציבור, שאינם נשואים זה לזה, יכולים לערוך צוואה הדדית (כולל בני זוג חד מיניים, לפי הפסיקה בארץ).
(2) אין חובה שכל אחד מבני הזוג יוריש את רכושו לבן הזוג השני, והם יכולים לעשות זאת לטובת גורם שלישי, כגון ילד או נכד משותף שיש להם.
(3) אין גם חובה לערוך את הצוואה ההדדית במסמך אחד בלבד (כלומר, צוואה אחת במשותף לשני בני הזוג), וניתן לערוך אותה בשני מסמכים נפרדים (צוואה נפרדת לכל אחד מבני הזוג).
(4), מדובר בצוואה שבה כל אחד מבני הזוג קובע הוראות שמסתמכות על הוראות בן הזוג השני. זוהי למעשה משמעות "ההדדיות" של הצוואה: ההסתמכות ההדדית של כל אחד מבני הזוג כל הוראותיו של בן הזוג השני. לדוגמא, כל אחד מבני הזוג קובע שהוא מוריש את כל רכושו לבן הזוג השני, מתוך הסתמכות על כך שגם בן הזוג השני מוריש לו את כל רכושו. אלמלא הסתמכות זו, כלל לא בטוח שבן הזוג היה מוריש את כל רכושו לבן הזוג השני, וייתכן שהוא היה למשל מעדיף להוריש לו רק חלק מרכושו, ואת היתרה להוריש לילדיו.
מה קורה אם אחד מבני הזוג מחליט לבטל את הצוואה ההדדית שלו?
האם זה אפשרי בכלל לפי החוק?
ובכן, הדבר בהחלט אפשרי לפי החוק, אולם יש לו גם משמעויות והשלכות שונות, וזאת לפי מועד הביטול:
(א) אם הביטול נעשה כשבן הזוג השני עדיין בחיים, הוא ייכנס לתוקף רק בתנאי שהוא יודיע עליו לבן הזוג השני. ללא ההודעה – הביטול לא נכנס לתוקף, והצוואה שלו עדיין שרירה וקיימת. מצד שני, מרגע ההודעה, שתי הצוואות ההדדיות בטלות. כלומר, גם הצוואה של בן הזוג השני בטלה אוטומטית.
(ב) אם הביטול נעשה כשבן הזוג השני כבר הלך לעולמו, אזי אם הביטול נעשה לפני חלוקת העיזבון של בן הזוג שכבר מת, בן הזוג המבטל יסתלק מחלקו בעזבון בן הזוג שמת לטובת ילדו או לטובת אחיו של בן הזוג שמת; אם הביטול נעשה לאחר שעזבון בן הזוג שמת כבר חולק, בן הזוג שמבטל יצטרך להחזיר את כל מה שהוא קיבל מעזבונו של בן הזוג שמת.
איך מומלץ להתכונן מבחינה מעשית לפני כתיבת צוואה?
כשעומדים לכתוב צוואה, חשוב מאד להקדיש לכך מחשבה רבה מבעוד מועד, ולא להתייחס לכך כלאחר יד.
ככלות הכל, מדובר לכאורה במסמך החשוב ביותר שאדם מותיר לאחר מותו לגבי עזבונו, ולכן חשוב לערוך אותו בקפידה ומתוך מחשבה עמוקה, ולנסח אותו בצורה הכי חדה, ברורה, ומדוייקת, כדי למנוע מחלוקות וסכסוכים מיותרים לגבי תוקף הצוואה, פרשנות הצוואה, ואופן מימושה.
לשם כך, מומלץ להכין מראש רשימות מפורטות של נכסי העיזבון, היורשים/נהנים לפי הצוואה, ואופן חלוקת הנכסים בין כל אחד מהיורשים (האם הנכסים יחולקו בין כל היורשים שווה בשווה, שכל אחד מהם יירש נכסים אחרים, וכיו"ב).
מבחינת רשימת הנכסים, חשוב לציין אותם באופן ברור ומלא. לדוגמא:
אם מדובר בנכסי מקרקעין, יש לציין את הכתובת שלהם, ורצוי גם את הגוש והחלקה שלהם כפי שהם רשומים בטאבו אן בכל מרשם מקרקעין אחר, לרבות המירשם ברשות מקרקעין ישראל.
אם מדובר בכלי רכב, יש לציין את הפירמה ומספר הרישיון שלהם.
אם מדובר בחשבונות בנק, יש לציין את שם החשבון, מספר החשבון, הסניף, והבנק שבו הוא מתנהל.
אם מדובר בפוליסות ביטוח, קרנות השתלמות, קופות גמל, וכדומה – יש לציין את שמן, מספרן, והגופים שבהם הן מתנהלות.
אם מדובר במניות בחברה, יש לציין את מספרן, סוגן, וכמובן את שם החברה.
כשירות המצווה: אם מדובר במצווה קשיש שמצב בריאותו אינו תקין, וקיים חשש לגבי מצב צלילות דעתו ו/או קיים חשד שיהיה מי שיתנגד לצוואה בטענה שהוא לא היה צלול בדעתו בעת עריכת הצוואה, אזי מומלץ לפנות לרופא שיבדוק את המצווה וימציא אישור רפואי בכתב שמעיד שהמצווה צלול בדעתו וכשיר לערוך צוואה. המחמירים נוהגים שלא להסתפק באישור זה, ואף לצלם בסרטון וידאו את מעמד חתימת הצוואה.
