כאשר רוצים לממש צוואה לאחר מות המצווה, יש להגיש בקשה למתן צו קיום צוואה, בפני הרשם לענייני ירושה או בית הדין הרבני.
הליך זה נועד לוודא שאכן המדובר בצוואה כשרה ותקינה, להבדיל מצוואה שאיננה כזו, וזאת מכל סיבה רלוונטית לפי החוק, כגון מאחר שמדובר בצוואה מזויפת, או צוואה שבוטלה (לרבות ע"י צוואה מאוחרת), או צוואה שנערכה שלא כדין, ועוד. ללא קבלת צו קיום הצוואה, אין לצוואה כל תוקף, ולא ניתן לעשות איתה דבר כדי לממשה ולחלק את רכושו של המצווה לפי הוראותיה.
במסגרת הליכי הבקשה למתן צו קיום צוואה, ניתן גם להגיש ערעור על הצוואה. ליתר דיוק, ניתן לערער על תוקפה של הצוואה, באמצעות הליך שמכונה "התנגדות לצוואה" וכפי שיוסבר להלן.
מי זכאי לערער על צוואה ומתי?
סעיף 67 לחוק הירושה, תשכ"ח-1958 קובע כי "הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יודיע על כך הרשם לענייני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות; כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לענייני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו."
כלומר, עקרונית, כל מי שמעוניין לערער על תוקף הצוואה רשאי להגיש לה התנגדות, ועליו בדרך כלל לעשות זאת תוך שבועיים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה.
המונח "כל המעוניין בדבר" מתייחס למעשה לכל מי שיוכיח שיש לו עניין לגיטימי בירושה של המנוח, לרבות יורשים על פי דין, נושים של המנוח עצמו או של יורשי המנוח, מנהל עיזבון, ועוד.
בפסיקה נקבע שמדובר בכל מי שעשוי ליהנות באופן ממשי מעזבון המנוח, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, כגון יורש על פי דין שהודר לחלוטין בצוואה שקיומה מתבקש או שחלקו הוקטן לעומת חלקו כיורש על פי דין, זוכה על פי צוואה אחרת של אותו מנוח, ועוד. עוד נקבע שמדובר במי שיש לו אינטרס ממוני אובייקטיבי עכשווי בעיזבון, להבדיל מאינטרס עתידי, כגון בנו של יורש פוטנציאלי שיש לו ציפייה עתידית לזכות בעיזבונו של אותו יורש פוטנציאלי, כשהאחרון יזכה בעיזבון המוריש.
עם זאת "המעוניין בדבר" כולל גם אנשים שהאפשרות שהם יהיו בעלי זכות בעיזבון במקרה שלא יינתן צו קיום לצוואה הינה מוטלת בספק, כגון יורש על תנאי (גם אם יש ספק שהתנאי אכן יתממש), יורש אחר יורש, מי שהסתלק מזכותו בעיזבון, מי שהסתלקו לטובתו מהעיזבון, צדדים לעסקאות בירושה, ועוד.
איך מערערים על צוואה מבחינה פרוצדוראלית?
כאשר מוגשת בקשה למתן צו קיום צוואה בפני הרשם לענייני ירושה או בית הדין הרבני, אזי הרשם או בית הדין מפרסמים הודעה על כך בעיתונות וברשומות שבה הם מזמינים את כל מי שמעוניין בדבר להגיש התנגדות לבקשה.
בשלב זה, כל מי שזכאי להגיש את ההתנגדות צריך לעשות זאת בד"כ תוך 14 יום ממועד פרסום ההודעה. במקרים מיוחדים ניתן לבקש ארכה.
הגשת ההתנגדות כרוכה בתשלום אגרה. נכון לשנת 2024, מדובר בסך של 1,075 ₪. ניתן לשלם את האגרה באופן מקוון באינטרנט באמצעות שירות התשלומים הממשלתי, או באופן פיזי ע"י שוברים שניתן לקבל בעמדות קבלת הקהל של הרשם לענייני ירושה ולשלם באמצעותם בבנק הדואר.
את ההתנגדות יש להגיש בצירוף המסמכים הבאים: תצהיר לאימות העובדות שכלולות בהתנגדות, חתום על ידי המתנגד ומאומת ע"י עו"ד, טופס פתיחת הליך, יפוי כח מטעם המתנגד במקרה שבו הוא מיוצג ע"י עו"ד, וקבלה על תשלום האגרה.
איך מערערים על צוואה מבחינה מהותית?
כדי לערער על צוואה מבחינה מהותית יש לציין את עילות הערעור שרלוונטיות להתנגדות.
מקובל לחלק את עילות הערעור לשני סוגים: עילות טכניות ועילות מהותיות.
עילות הערעור הטכניות
עילות הערעור הטכניות עוסקות במקרים שבהם הצוואה לא מקיימת את כל התנאים הטכניים שעליה לקיים לפי חוק הירושה כדי להיערך כדין.
ככלל, חוק הירושה קובע שישנם ארבעה סוגים שונים של צוואות: צוואה בעדים, צוואה בכתב יד, צוואה בפני רשות, וצוואה בעל פה ("צוואת שכיב מרע").
לכל אחד מארבעת הסוגים הללו יש תנאים טכניים שונים שצריכים להתקיים כדי לערוך את אותו סוג צוואה.
למשל, צוואה בעדים הינה צוואה שנערכה בכתב ונחתמה על ידי המצווה בנוכחות שני עדים בוגרים וכשרים, אשר מאשרים בחתימת ידם על גבי הצוואה שהמצווה הצהיר בפניהם שזוהי צוואתו, ושהוא חתם עליה בפניהם. צוואה בכתב יד הינה צוואה שהמצווה כתב את כולה בכתב ידו, ואשר נושאת תאריך הכתוב בכתב ידו, ואת חתימת ידו.
לפיכך, אם, למשל, הצוואה בכתב יד איננה נושאת תאריך או אם הצוואה בעדים נערכה בפני עדים קטינים, אזי המדובר בצוואות שנפלו בהן פגמים טכניים וניתן לערער עליהן בשל הפגמים הללו.
עם זאת, גם כאשר נפל פגם טכני בצוואה כלשהי, עדיין ניתן להכשיר אותה במקרים מסויימים, וזאת לפי הוראות סעיף 25 לחוק הירושה שמקנה לבית המשפט את הסמכות לתת תוקף לצוואה שלוקה בפגם טכני, ובלבד ששני התנאים הבאים התקיימו: הפגם הטכני אינו קשור למרכיבי היסוד של אותו סוג צוואה, ואין ספק שהצוואה מבטאת את רצון המנוח.
עילות הערעור המהותיות
עילות הערעור המהותיות עוסקות במקרים שבהם נפלו פגמים מהותיים לגבי תוקפה של הצוואה, כגון כאשר המנוח לא היה במצב כשיר לערוך את הצוואה ולהבין כראוי את משמעותה ותוכנה, או כאשר המנוח ערך את הצוואה שלא מתוך רצונו החופשי אלא מתוך השפעה שלילית ובלתי הוגנת עליו, וכדומה.
מדובר, בין היתר, במקרים שבהם המנוח היה דמנטי וכלל לא צלול בדעתו; או כאשר המנוח לא שלט כלל בשפה שבה נערכה הצוואה, כך שהוא כלל לא היה מסוגל לקרוא אותה; או כאשר המנוח ערך את הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת של בן משפחה שלו, שהפעיל עליו לחץ או ניצל את תלותו של המנוח בו כדי שהמנוח יערוך צוואה שמזכה במיוחד את אותו בן משפחה ומנשלת יורשים אחרים לפי הדין של המנוח, וכדומה.
איך מתנהל הדיון בערעור על הצוואה?
אם הערעור על הצוואה הוגש בפני הרשם לענייני ירושה, הרשם יעביר את לבית המשפט לענייני משפחה.
אם הערעור על הצוואה הוגש בפני בית הדין הרבני, התיק ידון בפני אותו בית הדין רבני.
מי שהגיש את הבקשה למתן צו קיום הצוואה מוגדר כ-"תובע" בתיק.
מי שהגיש את הערעור על הצוואה מוגדר כ-"נתבע" בתיק.
נטל ההוכחה לפסילת הצוואה מוטל על הנתבע, קרי, מי שהגיש את הערעור על הצוואה, ולשם כך עליו להציג ראיות כבדות משקל.
בתום שמיעת טענות הצדדים והעדויות מטעמם, על הצדדים לסכם את טענותיהם, ועל בית המשפט לתת פסק דין בדבר קבלת או דחיית הערעור.
אם הערעור יתקבל, בית המשפט יכול להורות על פסילת הצוואה, וזאת באופן מלא או חלקי.
אם הערעור יידחה, בית המשפט יורה על מתן צו קיום צוואה.
