לפני שמדברים על הבחנה בין סוגי צוואות חשוב להכיר את חוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע כי ניתן לחלק ירושה של אדם שהלך לעולמו בשתי דרכים חילופיות: האחת,  בהתאם לכללי הירושה לפי הדין, שמפורטים בחוק, והשניה, בהתאם להוראות החלוקה שהמנוח עצמו קבע בצוואה שנערכה על ידו.

לפיכך, צוואה הינה מסמך משפטי שבו אדם קובע מי יהיו היורשים של רכושו לאחר מותו, ובאיזה אופן הוא יחולק ביניהם, וזאת בעיקר בנסיבות שבהן הוא איננו רוצה שרכושו יחולק בהתאם לכללי הירושה לפי הדין. 

חוק הירושה גם מאפשר לערוך מספר סוגי צוואות : צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, וצוואה בעל פה ("צוואת שכיב מרע").  

החוק מפרט מהם התנאים לפיהם ניתן לערוך כל אחד מארבעת סוגי הצוואות הללו כדי שהם יוכרו כצוואה שנערכה כדין ושניתן יהיה לתת לה תוקף מחייב באמצעות צו קיום צוואה.

שכן, זאת יש לדעת: כדי שניתן יהיה לממש את הצוואה, ולחלק את הירושה לפי ההוראות שמפורטות בה, לא מספיק רק לערוך את הצוואה ולחתום עליה, אלא יש גם להוציא לה צו קיום צוואה לאחר מות המנוח (כשם שיש להוציא צו ירושה לאחר מות המנוח, כאשר עזבונו מחולק לפי כללי ההורשה לפי הדין). 

 

הבחנה בין סוגי צוואות הינו הליך הוצאת צו קיום הצוואה נועד להבטיח מתן תוקף לצוואה אמיתית וכשרה, להבדיל מצוואה מזוייפת, צוואה שבוטלה על ידי המנוח, צוואה שנערכה תחת השפעה בלתי הוגנת על המצווה, צוואה שנפל בה פגם באופן עריכתה, וכיו"ב. 

בכל אחד מהמקרים הללו, לא יינתן תוקף לצוואה באמצעות צו קיום צוואה. אולם, עם זאת, סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר לבית המשפט לתת תוקף גם לצוואה שנפל בה פגם כלשהו, אם לבית המשפט לא היה כל ספק בכך שהצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, וכן בתנאי שהתקיימו בה לפחות מרכיבי היסוד שלה, תוך שהוא מגדיר מהם מרכיבי היסוד הספציפיים של סוג צוואה בנפרד. 

להלן הסבר אודות כל אחד מסוגי הצוואות, מהם מרכיבי היסוד שלהם, וכיצד ניתן להכשיר אותם במקרה שנפל בהם פגם. 

 

סוגי צוואות – צוואה בכתב יד

צוואה בכתב יד הינה צוואה שנכתבה כולה, מתחילתה ועד סופה, בידי המצווה, ועליה לשאת גם את תאריך הצוואה, בכתב ידו של המצווה, וחתימת ידו של המצווה (סעיף 18 לחוק הירושה).  

מרכיב היסוד של צוואה בכתב יד: הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה (סעיף 25(ב)(1) לחוק הירושה). 

לפיכך, אם נפל פגם כלשהו באחד מפרטי הליך עריכת צוואה בכתב יד או שאותו פרט נעדר ממנה, בית המשפט רשאי להורות על מתן צו לקיומה בתנאי שלא היה לו ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, וכן בתנאי שכולה נכתבה בכתב ידו של המצווה. 

רוב הצוואות שנערכות כיום הינן צוואות מודפסות (להבדיל מצוואה שנכתב ביד), ועל כן המדובר בצוואה שאיננה שכיחה יחסית. 

סוגי צוואות – צוואה בעדים  

צוואה בעדים הינה למעשה סוג הצוואה שהכי נפוץ ושכיח כיום. 

צוואה בעדים הינה צוואה בכתב (לאו דווקא כתב יד, ולכן היא יכולה להיות גם בכתב מודפס, כפי שבדרך כלל נעשה), נושאת תאריך, שנחתמה על ידי המצווה בפני שני עדים כשרים, לאחר שהוא הצהיר בפניהם שזו צוואתו, והעדים אישרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם עליה כאמור (סעיף 20 לחוק הירושה). 

העדים שכשרים לחתימת צוואה זו הינם עדים בגירים, שלא הוכרזו כפסולי דין (סעיף 24 לחוק הירושה), ובתנאי שהם עצמם אינם נמנים על היורשים לפי הצוואה (סעיף 35 לחוק הירושה).  בדרך כלל, עורך הדין שערך והכין את הצוואה חותם עליה כאחד העדים, בצירוף עד נוסף.

מרכיבי היסוד של צוואה בעדים: הצוואה נערכה בכתב, והמצווה הביאה בפני שני עדים (סעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה).

לפיכך, אם נפל פגם כלשהו באחד מפרטי הליך עריכת צוואה בעדים או שאותו פרט נעדר ממנה, בית המשפט רשאי להורות על מתן צו לקיומה בתנאי שלא היה לו ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, וכן בתנאי שכולה נערכה בכתב, ובפני שני עדים. 

סוגי צוואות – צוואה בפני רשות   

צוואה בפני רשות הינה צוואה שנאמרה על ידי המצווה בעל פה, או שהוגשה על ידו בכתב, בפני שופט, נוטריון, רשם של בית משפט, הרשם לענייני ירושה, או חבר בית דין דתי (סעיף 22 לחוק הירושה). 

צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה לכך שהאדם שמצויין בה כמצווה עשה את הצוואה, ושהיא נעשתה ביום ובמקום שמצויינים בה כיום העשיה ומקומה.

כאמור, המצווה רשאי לומר בפני כל אחד מבעלי התפקידים הללו את הוראות הצוואה שלו בעל פה, או להגיש לו אותן בכתב. 

אם המצווה בחר לומר אותן בעל פה בפני אחד מבעלי התפקידים הללו, יש להעלות אותן על הכתב באופן הבא:  

(1) על בעל התפקיד לרשום אותן בכתב ולהקריא אותן בפני המצווה; על המצווה להצהיר ולאשר שאלו אכן הוראות צוואתו, לבסוף על בעל התפקיד לאשר בחתימתו על הנוסח הכתוב של הצוואה היא הוקראה בפני המצווה והוא אישר שזו חתימתו. 

(2) אם בעל התפקיד כתב את הוראות הצוואה בשפה שהמצווה איננו מבין, יש לתרגם לו אותן לשפה שהוא מבין, ועל המתרגם לאשר זאת על פני הצוואה. 

(3) במקום הקראת הוראות הצוואה או הקראת תרגומה בפני המצווה, המצווה יכול לקרוא בעצמו את הוראות הצוואה או תרגומה בעצמו. 

מרכיבי היסוד של צוואה בפני רשות: הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות על ידי המצווה עצמו (סעיף 25(ב)(3) לחוק הירושה).

לפיכך, אם נפל פגם כלשהו באחד מפרטי הליך עריכת צוואה בעדים או שאותו פרט נעדר ממנה, בית המשפט רשאי להורות על מתן צו לקיומה בתנאי שלא היה לו ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, וכן בתנאי נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות על ידי המצווה.  

סוגי צוואות – צוואה בעל פה 

צוואה בעל פה הינה צוואה מיוחדת ונדירה למדי, שנערכת על ידי מי שעומד למות או שחושב שהוא עומד למות, כגון חולה גוסס על ערש דווי, ולכן היא מכונה גם "צוואת שכיב מרע". אולם, אם המצווה נותר עדיין בחיים כעבור חודש לאחר עריכת צוואתו שבעל פה, והנסיבות שהצדיקו את עשייתה כבר חלפו, הצוואה תתבטל מאליה ולא יהיה לה כל תוקף. 

צוואה בעל פה מוגדרת כצוואה נערכה על ידי שכיב מרע או מי שרואה את עצמו עומד מול פני המוות, בנסיבות שמצדיקות זאת (סעיף 23 לחוק הירושה).  

במקרה כזה, הוא יהיה רשאי לומר את הוראות צוואתו בעל פה, בפני שני עדים שמבינים את לשונו. גם העדים הללו צריכים להיות עדים בגירים, שלא הוכרזו כפסולי דין (סעיף 24 לחוק הירושה), אולם בשונה מהעדים של "צוואה בעדים", הם יכולים להיות יורשים לפי צוואה זו (סעיף 35 לחוק הירושה). 

בנוסף, גם את הוראות הצוואה בעל פה יש להעלות על הכתב, וזאת באופן הבא: 

יש לרשום בזיכרון דברים את דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, על העדים לחתום עליו ולהפקיד אותו אצל הרשם לענייני ירושה. בנוסף, יש להקפיד לערוך את כל הפעולות הללו – רישום הוראות הצוואה בעל פה בזכרון דברים, חתימת העדים עליו, והפקדתו אצל הרשם לענייני ירושה – בהקדם האפשרי ("כל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם").

מרכיבי היסוד של צוואה בעל פה: הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות (סעיף 25(ב)(4) לחוק הירושה).

לפיכך, אם נפל פגם כלשהו באחד מפרטי הליך עריכת צוואה בעל פה או שאותו פרט נעדר ממנה, בית המשפט רשאי להורות על מתן צו לקיומה בתנאי שלא היה לו ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, וכן בתנאי שהתקיימו בה כל מרכיבי היסוד שצויינו לעיל.