רילוקשיין של בני זוג יחדיו לחו"ל יכול להיות תקופה מהנה ומשמחת עבורם, במיוחד כשבני הזוג וילדיהם משתלבים היטב במקום מגוריהם החדש. עם זאת, הוא גם עלול לא פעם לגרום ללחצים רבים, שלעתים מחלחלים גם אל יחסיהם של בני הזוג ומעלים אותם על שרטון, עד כדי החלטה להיפרד ולהתגרש (בדרך כלל ההחלטה להתגרש הינה של בן הזוג שנלווה לבן הזוג שקיבל הצעת עבודה בחו"ל, מאחר שהוא עצמו לא הצליח למצוא שם עבודה משלו ו/או התקשה להשתלב שם) ולהביא לגירושין ברילוקיישן.
כידוע, הליכי גירושין ברילוקיישן עלולים להיות הליכים קשים ומאתגרים גם כששני בני הזוג מתגוררים בארץ, במיוחד כשהפרידה איננה ידידותית, וכשבני הזוג חולקים יחדיו רכוש משותף רב וילדים משותפים שעדיין קטינים. עריכת הגירושים בחו"ל בשל הרילוקיישן מוסיפה נדבכים נוספים למורכבותם, שחשוב להיות מודע להם מבעוד מועד.
גירושין ברילוקיישן, מה צריך לעשות כדי שגירושין בחו"ל יוכרו בארץ?
ככלל, כדי שגירושים של בני זוג יהודיים נשואים, בין שהם שנישאו בנישואים דתיים לפי ההלכה, בין שהם נישאו בנישואים אזרחיים, יהיו מוכרים במשרד הפנים במדינת ישראל, עליהם להתבצע במסגרת בית דין רבני אורטודוקסי שמאושר ומוכר על ידי הרבנות הראשית לישראל, בארץ או בחו"ל.
לפיכך, כאשר מדובר בבני זוג יהודיים שמעוניינים להתגרש בחו"ל באופן שיוכר גם בארץ, עליהם לעשות זאת באמצעות בית דין רבני אורטודוקסי בחו"ל שמוכר על ידי הרבנות הראשית לישראל – גירושין ברילוקיישן.
ניתן להוריד את רשימת בתי הדין לגיטין בעולם שמוכרים על ידי הרבנות הראשית בישראל, מהאינטרנט ובלינק הבא: https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/beit_din_gitin
אגב, במקרה בו אחד מבני הזוג נמצא עדיין בחו"ל, בעוד בן הזוג השני חזר לארץ, קיימת אפשרות הלכתית לערוך את טקס הגירושין שלהם בארץ, באופן לפיו בן הזוג שנמצא בחו"ל ממנה שליח שייצג אותו בטקס הגירושין. כשמדובר בבעל שנמצא בחו"ל, הוא ממנה שליח למתן הגט, וכשמדובר באשה שנמצאת בחו"ל, היא ממנה שליח לקבלת הגט.
אישור הגט בארץ – גירושין ברילוקיישן
במהלך גירושין ברילוקיישן, לאחר עריכת הגירושים בבית הדין הרבני המוכר בחו"ל, על בני הזוג לשעבר לפנות גם לבית דין רבני בארץ, ולבקש ממנו מסמך אישור גט. מסמך זה דרוש כדי לתת בארץ תוקף לגירושין שהתקיימו בחו"ל, ולעדכן לפיו את רישום הסטטוס האישי של בני הזוג במשרד הפנים כגרושים.
לשם כך עליהם לפנות לבית הדין הרבני בעל סמכות השיפוט המקומית לפי כתובת המגורים האחרונה שלהם בארץ. אם אין להם כתובת אחרונה בארץ, או שאין בית דין רבני באיזור המגורים האחרון שלהם, ניתן לפנות לבית הדין הרבני בירושלים.
ככל שהגירושים בחו"ל התקיימו בבית דין מוכר וללא תקלות חריגות, אישור הגט יינתן ללא כל בעיה.
אולם, ככל שהגירושים בחו"ל התקיימו בבית דין לא מוכר, בית הדין הרבני בארץ יבצע בדיקה מעמיקה לגבי הגט, שבסופה הוא יחליט או לאשר את הגט, או יורה על עריכת "גט לחומרא", שלמעשה יחייב את בני הזוג לעבור מחדש בארץ את הליך הגירושים.
מה צריך לעשות כדי שהגירושין בחו"ל יוכרו גם בחו"ל?
חשוב להבין שהעובדה שבני הזוג התגרשו בבית דין רבני לא הופכת אותם אוטומטית לגרושים גם מבחינת הדין האזרחי המקומי במדינה בחו"ל שבה הם התגוררו, ועל כן עליהם לעבור גם הליך גירושים אזרחי באותה מדינה.
כל עוד בני הזוג לא יעברו הליך גירושים אזרחי, הם עדיין ייחשבו כנשואים מבחינת הדין המקומי, דבר שימנע מהם להינשא מחדש, מאחר שהדבר עלול להוות ביצוע עבירת ביגמיה לפי חוקי אותה מדינה.
לפיכך, בני זוג יהודים נשואים שנמצאים בחו"ל ומעוניינים להתגרש זה מזה, צריכים לעבור שני הליכי גירושין: הליך גירושין לפי ההלכה בבית דין רבני שמוכר ע"י הרבנות הראשית לישראל, והליך גירושין אזרחי לפי הדין המקומי של המדינה שבה הם מתגוררים.
אגב, אם אשרת השהייה ו/או העבודה במדינה הזרה בחו"ל ניתנה לאחד מבני הזוג רק בהתבסס על נישואיו לבן הזוג השני ששוהה במדינה באופן חוקי, יש לקחת בחשבון שייתכן שתוקפה של האשרה שלו יפקע בעקבות הגירושין לפי הדין המקומי. במקרה כזה יהיה עליו להסדיר מחדש את קבלת אשרה השהיה ו/או העבודה שלו באותה מדינה, לבל יגורש ממנה בחזרה ארצה.
לפי איזה דין נידונים המזונות וחלוקת הרכוש לבני זוג שגרים בחו"ל?
בעוד הליך הגירושין ומתן הגט כשלעצמו נערך לפי ההלכה היהודית, הסוגיות הכלכליות שנלוות להליך הגירושין, ואשר עוסקות בתשלום המזונות וחלוקת הרכוש המשותף, נידונות ומוכרעות לפי הדין המקומי של המדינה שבה בני הזוג מתגוררים.
לצורך חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, יש לבחון האם הזכויות שבני הזוג צברו יחדיו בזמן שהותם בחו"ל – לרבות זכויות במקרקעין; זכויות במטלטלין, כולל כלי רכב; זכויות סוציאליות ופנסיוניות; זכויות במניות וני"ע – נרשמו על שמם של שני בני הזוג יחדיו או רק על שם אחד מהם. כמו כן, יש לבחון את ההשלכות המיסויות שכרוכות בהעברת זכויות בין בני הזוג. במקרה של חשש להברחת נכסים, מומלץ להטיל צווים לאיסור דיספוזיציה חד צדדית בזכויות שנכללות ברכוש המשותף.
אולם, אם ענייני הרכוש שלהם ידונו בישראל, אזי יחול סעיף 15 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 שקובע כי "על יחסי הממון בין בני זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, אולם רשאים הם בהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם."
כלומר, במקרה כזה יחול דין מקום מושבם של בני הזוג בעת עריכת טקס הנישואים שלהם, ולא דין המדינה בחו"ל שבה הם מתגוררים בתקופת הרילוקיישן, אא"כ הם יערכו ביניהם הסכם שקובע אחרת, אף זאת לפי דין מקום מושבם בעת עריכת ההסכם.
לפי איזה דין נידונה הסוגיה של משמורת ילדים לבני זוג שגרים בחו"ל?
בדומה לסוגיית המזונות וחלוקת הרכוש המשותף, גם סוגיית קביעת משמורת הילדים והסדרי הראיה נקבעת בחו"ל לפי הדין המקומי של המדינה שבה בני הזוג מתגוררים.
מטבע הדברים, סוגיה זו הופכת לסבוכה ומורכבת יותר במידה שאחד מבני הזוג בוחר לחזור לארץ, בעוד השני בוחר להמשיך להתגורר בחו"ל, אולם שניהם מעוניינים לקבל את המשמורת על הילד.
במקרה כזה יש לדון ולהכריע בסוגיה מי יהיה ההורה שיזכה במשמורת הבלעדית על הילד לפי עקרון העל של טובת הילד.
ההורה שמעוניין לחזור לארץ לאחר הגירושים, עשוי לטעון שטובת הילד הינה לחזור לגדול בארץ ביחד איתו, מאחר שיציאת המשפחה לחו"ל הייתה זמנית בלבד, וכי ישראל עדיין מהווה את מרכז החיים של הילדים, וכי עדיף לילד לגדול בארץ המולדת שלו, ובקרבת המשפחה המורחבת שלו. קבלת טענה זו מותנית כמובן במשך תקופת השהות של הילד בחו"ל, גיל הילד, וכיו"ב.
לעומת זאת, ההורה שנשאר להתגורר בחו"ל עשוי לטעון שטובת הילד הינה להמשיך להתגורר בחו"ל איתו, מאחר שהילד כבר הסתגל למדינה החדשה, לשפה ולתרבות שלה, וכבר רכש בה חברים רבים, והוא רואה בה את עתידו. ישנם גם הורים שטוענים שחזרת הילד לארץ עלולה לחשוף אותו לגיוס לצבא, דבר שעלול לסכן את חייו, ועל כן עדיף לו גם מטעם זה להישאר בחו"ל.
מכל מקום, לאחר שהוחלט לבסוף מי משני ההורים יחזיק במשמורת על הילד, יש לדון בסוגיית הביקורים שלו לצורך שמירת הקשר בינו להורה השני. בין היתר, יש לקבוע את מספר הביקורים ותדירותם, משכם, ומימונם. כאשר קיים חשש לחטיפת הילדים במהלך הביקורים בחו"ל, ניתן לדרוש תשלום ערבויות כספיות להבטחת החזרת הילד.
