מזה איזון משאבים? אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר בכל הליך גירושין הינה סוגית חלוקת הרכוש המשותף בין שני בני הזוג.
הליך איזון משאבים הינו סוג של הסדר לחלוקת רכוש משותף בין בני זוג במהלך הליך הגירושים ומתן הגט, אשר נערך לפי הוראות חוק יחסי ממון, תשל"ג- 1973, ואשר באופן כללי קובע שהרכוש המשותף של שני בני הזוג יחולק ביניהם שווה בשווה (חצי-חצי), אלא אם כן בית המשפט יקבע אחרת לפי בקשת אחד מבני הזוג במסגרת תביעה לחלוקת הרכוש.
על מי חל הליך איזון משאבים?
הליך איזון משאבים חל רק על בני זוג שהתחתנו לאחר יום 1.1.1974, ולא ערכו ביניהם הסכם אחר בעניין חלוקת הרכוש המשותף שלהם, כגון הסכם יחסי ממון או הסכם גירושין.
לגבי בני זוג שהתחתנו לפני 1.1.1974 או בני זוג ידועים בציבור יחולק הרכוש המשותף שלהם לפי הלכת השיתוף, שהינה הלכה פרי הפסיקה.
מתי ניתן לערוך את הליך איזון המשאבים?
כאמור, מועד עריכת הליך איזון המשאבים חל עקרונית במהלך הליך הגירושין, אולם ישנם מקרים מסויימים שבהם בית המשפט מוסמך להורות על הקדמת עריכת הסדר איזון המשאבים לפי בקשת אחד הצדדים, כך שההליך יערך עוד לפני הגירושים ומתן הגט (סעיף 5א לחוק יחסי ממון).
מדובר במקרים הבאים:
- בין הצדדים קיים קרע מהותי.
- בני הזוג חיים בנפרד במשך לפחות 9 חודשים.
- חלפה לפחות שנה מהיום שנפתח בו אחד מההליכים הבאים:
- הליך שנועד לסיים את הנישואין, כגון הליך גירושין, הליך ביטול נישואים, וכדומה.
- הליך שנוגע לרכוש בני הזוג, כגון בקשה לביצוע איזון משאבים או תביעה לחלוקת רכוש, בקשה לפירוק שיתוף, בקשה להצהיר על זכויות בנכס, וכדומה.
ניתן להורות על קיצור התקופות האמורות בנסיבות מסוימות, כגון אלימות במשפחה.
מהם הנכסים שהסדר איזון המשאבים חל ולא חל עליהם
נכסים שהסדר איזון המשאבים חל עליהם
הליך איזון המשאבים חל רק על נכסים מסויימים, שמוגדרים כ-"רכוש משותף" לצורך הליך זה, כך שרק הם יחולקו שווה בשווה בין בני הזוג.
נכסי הרכוש המשותף כוללים את כל הנכסים שבני הזוג צברו במהלך תקופת הנישואים שלהם, כולל נכסים שנרשמו רק על שמו של אחד מהם (!) במהלך תקופה זו, לרבות נכסי מקרקעין, חסכונות, ניירות ערך, כלי רכב, ועוד, ואף כולל זכויות עתידיות כגון פיצויי פיטורים, תשלומי פנסיה או הפרשות לקופת גמל, קרנות השתלמות, ועוד.
נכסים שהסדר איזון המשאבים לא חל עליהם
הנכסים שאינם נכללים בהגדרת הרכוש המשותף, מכונים "נכסים שאינם ברי איזון", ועל כן הליך איזון המשאבים לא חל עליהם, והם לא יחולקו בין בני הזוג, אלא יישארו בבעלותו הבלעדית של מי מבני הזוג.
הנכסים שאינם ברי איזון כוללים שלושה סוגים שונים של נכסים:
(1) "נכסים חיצוניים". מדובר בנכסים שכל אחד מבני הזוג צבר עוד לפני הנישואין, וכן נכסים שהוא קיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין, אלא אם כן בן הזוג השני הוכיח קיומה של כוונת שיתוף לגביהם, כלומר, שבן הזוג האחר התנהג באופן שמעיד על כוונתו לשתף גם אותו בבעלות עליהם.
אחת הדוגמאות הקלאסיות והנפוצות לנכס חיצוני שנטען לקיומה של כוונת שיתוף לגביו הינה דירה שאחד מבני הזוג רכש עוד לפני הנישואים, לא פעם בעזרת מימון שהתקבל בהוריו, כך שהדירה נרשמה רק על שמו, ואשר שני בני הזוג התגוררו בה יחדיו לאחר הנישואים.
יובהר, כי עצם קיום הנישואים כשלעצמם איננו מעיד על כוונת שיתוף, אלא יש להוכיח את קיומה באמצעות "דבר מה נוסף" מעבר להם. מדובר, למשל, במקרה שבו בן הזוג השני השקיע מכספו בשיפוץ הדירה, וזאת בסכום ניכר שהשביח משמעותית את ערך הדירה, או כאשר בן הזוג שרשום כבעלים של הדירה השכיר אותה בשלב כלשהו לאחר הנישואים, אבל הכניס את דמי השכירות לחשבון בנק משותף לשני בני הזוג, וכיו"ב.
(2) כספי גמלת ביטוח לאומי שמשולמים לאחד מבני הזוג.
(3) כספי גמלה או פיצויים בגין נזק גוף או מוות שמשולמים לאחד מבני הזוג.
איך עושים איזון משאבים?
מטרת הליך איזון המשאבים הינה לאזן את השווי הכספי של הנכסים המחולקים בין בני הזוג.
לשם כך, יש לבצע שורה של פעולות, כמפורט להלן:
- תחילה יש להעריך את השווי הכספי של כל הנכסים שההסדר חל עליהם, כלומר, את כל הנכסים שנכללים בהגדרת "הרכוש המשותף".
- לאחר מכן יש להעריך גם את שווי כל החובות שבני הזוג צברו יחדיו בתקופת הנישואים לצורך מימון צרכי המשפחה שלהם, כלל שישנם כאלו.
- לאחר מכן יש לנכות את סכום החובות מסכום הנכסים, ולבסוף, אם נותרה יתרה, יש לחלק אותה שווה בשווה בין בני הזוג. אם לאחד מבני הזוג יש יותר שווי נכסים מבן הזוג השני, עליו לתת לו תשלומי איזון, כלומר, עליו להעביר לו את מחצית ההפרש בכסף, או בשווה כסף. כלומר, הוא יכול לשלם לבן הזוג השני סכום כספי או להעביר לו את אחד מנכסיו ששווה את אותו הסכום.
בסופו של הליך איזון המשאבים יש להגיע למצב שבו נכסי בני הזוג יחולקו ביניהם באופן שווה, בין באמצעות חלוקת הנכסים עצמם, ובין באמצעות ביצוע תשלומי האיזון.
לדוגמא: נניח שאחד מבני הזוג רכש דירה במהלך הנישואים ורשם אותה על שמו בלבד. בית המשפט פסק שמדובר בנכס שמשותף לשני בני הזוג, והעריך את שוויה ב-3 מליון ₪. עם זאת, בית המשפט יעדיף במקרה כזה שלא להורות על העברת רישום מחצית הזכויות בדירה על שם בן הזוג השני, כך שבני הזוג יהפכו להיות שותפים בדירה, אלא לקבוע שבן הזוג הראשון ישלם לבן הזוג השני את חלקו בחברה, קרי, בסך של 1.5 מליון ₪, או יעביר לו נכס כלשהו ששווה את אותו הסכום.
מתי ניתן לחלק את הרכוש המשותף שלא לפי איזון משאבים?
כפי שצויין לעיל, הליך איזון משאבים חל רק על בני זוג שהתחתנו לאחר יום 1.1.1974, ולא ערכו ביניהם הסכם אחר בעניין חלוקת הרכוש המשותף שלהם, כגון הסכם יחסי ממון או הסכם גירושין, או בתנאי שבני הזוג לא הורה אחרת לפי בקשת אחד מבני הזוג במסגרת תביעה לחלוקת רכוש.
מכאן נובע איפוא שכדי לחלק את הרכוש המשותף שלא לפי הסדר איזון משאבים, כלומר, באופן שאינו שיוויוני, יש לפעול באופן הבא:
- אם קיימת הסכמה בין בני הזוג בדבר חלוקת הרכוש המשותף באופן לא שיוויוני, אזי יש לעגן אותה בכתב ובאופן מפורש במסגרת עריכת הסכם יחסי ממון (לפני הנישואים או במהלכם) או במסגרת הסכם גירושין (עם סיום הנישואים), ולאשר אותו כדין לצורך מתן תוקף.
- אם לא קיימת הסכמה בין בני הזוג בדבר חלוקת הרכוש המשותף באופן לא שיוויוני, בן הזוג שמעוניין בחלוקה הלא שיוויונית צריך להגיש לבית המשפט בקשה בעניין זה במסגרת תביעה לחלוקת רכוש, ולהוכיח שקיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות להורות עליה. לדוגמא, כאשר בן הזוג השני התנהג באופן לא ראוי כלפי בן הזוג שהגיש את הבקשה (ולמשל הבריח נכסים, או העלים והסתיר ממנו נכסים שהוא רכש או קיבל, או כאשר הוא התעלל בבן הזוג והתנהג כלפיו באלימות), או כאשר בן הזוג השני מרוויח הרבה יותר מבן הזוג שהגיש את הבקשה, וכדומה.
