כאשר בני זוג שהינם הורים לילדים משותפים נפרדים זה מזה ומתגוררים בבתים שונים, יש לקבל מספר החלטות לגבי אופן המשך הטיפול בילדיהם, שעוסקות בעיקרן בנושאי משמורת ילדים ומזונות. סוגיית משמורת הילדים, שבה נתרכז במאמר זה, עוסקת במהותה בקביעת ההורה שאצלו הילדים ימשיכו להתגורר דרך קבע, לאחר פרידת ההורים. סוגיית משמורת ילדים שלובה באופן הדוק בסוגיית מזונות הילדים, מאחר שסכום תשלומי המזונות לילדים נגזר בעיקרו מסוג הסדר משמורת הילדים, וזאת כפי שיוסבר להלן.
מהו הסדר משמורת ילדים ומה נהוג כיום?
כיום קיימים מספר הסדרי משמורת ילדים, שבעיקרם כוללים שתי אופציות חילופיות: משמורת יחידנית, לפיה המשמורת ניתנת רק לאחד ההורים בעוד ההורה השני מקבל הסדרי שהייה (שבעבר נקראו "הסדרי ראייה"), ומשמורת משותפת, לפיה המשמורת ניתנת לשני ההורים יחדיו, תוך חלוקת זמנים פחות או יותר שווה.
מהי משמורת ילדים יחידנית?
משמורת יחידנית פירושה מתן משמורת לאחד ההורים (בדרך כלל לאם, אם כי לעתים גם לאב), לפיה הילדים יתגוררו בביתו באופן קבוע, ועל כן הוא זה שיישא למעשה בנטל העיקרי בכל הקשור לגידולם השוטף. ההורה השני יקבל במקרה כזה הסדרי שהייה, לפיהם הוא יהיה זכאי להיפגש עם הילדים במהלך השבוע ו/או בסופי השבוע, לפי ימים ושעות קבועים מוגדרים, עם או בלי לינה. לדוגמא, ניתן לקבוע שהילדים ייפגשו עם ההורה השני פעמים במהלך השבוע, במשך אחר הצהריים וללא לינה, ובכל סוף שבוע שני עם לינה, וכדומה.
עם זאת, חשוב להדגיש ולומר כי מתן המשמורת היחידנית לאחד ההורים אין פירושה חלילה שההורה השני משוחרר מחובתו וזכותו לדאוג לצרכים של הילדים, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, ולהיות שותף להחלטות המהותיות השונות שנוגעות לגידולם, וזאת מתוקף היותו האפוטרופוס הטבעי של הילדים, לפי סעיפים 14, 15, ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.
לפיכך, הגם שההורה המשמורן הוא שנושא בנטל העיקרי של הגידול השוטף של הילדים, כפועל יוצא מכך שהילדים ממשיכים להתגורר בביתו ולהיות עמו רוב הזמן, מחובתו עדיין לשתף את ההורה השני בכל ההחלטות המהותיות שנוגעות להם, כגון באיזה מסגרת לימודית הם יתחנכו, איזה טיפול רפואי יינתן להם, היכן הם יגורו, וכדומה, ואילו על ההורה השני להמשיך ולחלוק עם ההורה המשמורן בנטל הגידול הכללי של הילדים, ולדאוג לכל צרכיהם, וזאת גם מחוץ להסדרי השהייה שלו עמם.
מהי משמורת ילדים משותפת
משמורת משותפת פירושה ששני הורים ממשיכים להחזיק במשותף במשמורת על הילדים. במסגרת הסדר זה, ילדים יתגוררו אצל כל אחד מההורים לסירוגין, אף זאת לפי חלוקת זמנים קבועה וברורה מראש, ולרוב גם תוך חלוקת זמנים פחות או יותר שווה. כפועל יוצא מכך, שני ההורים נושאים באופן שווה למדי בנטל הגידול השוטף של הילדים. בעוד שבעבר, ברוב המקרים ניתנה משמורת יחידנית לאם, אזי בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת המגמה של מתן משמורת משותפת לשני ההורים, וזאת בשל רצונם של יותר ויותר אבות בעידן המודרני להיות שותפים ומעורבים באופן מלא בגידול ילדיהם, וכן נוכח ההכרה ההולכת וגוברת בחשיבות מעורבות האבות בחיי ילדיהם.
מהו הסדר קינון במשמורת ילדים?
בשנים האחרונות גם נוצר סוג חדש של משמורת ילדים משותפת, שמכונה "קינון" (nesting). במסגרת הסדר זה, במקום שהילדים "ינדדו" בין בתיהם של ההורים, הם ממשיכים לגור בבית המשפחה, בעוד ההורים הם שיוצאים ממנו ומתגוררים בבתים נפרדים משלהם, ומגיעים ממנו אל הבית המשותף כדי לשהות בו עם הילדים לפי חלוקת זמנים מוסכמת, שלרוב אף היא שווה פחות או יותר.
מטבע הדברים, מדובר בהסדר שמטיב עם הילדים, מאחר שהוא מאפשר להם לשמור יותר על המשך שגרת חייהם, וחוסך מהם את הצורך להיטלטל בין בתי ההורים, אשר לא פעם גורם להם לתחושת חוסר יציבות וטלטלה נפשית. מצד שני, נוכח עלויותיו הכלכליות הגבוהות, בשל הצורך להחזיק למעשה שלושה בתים נפרדים (אחד לילדים ושניים להורים), הסדר הקינון אפשרי בעיקר בקרב הורים שידם משגת את מימונו.
איך קובעים את משמורת הילדים?
לאחר שסקרנו את הסדרי משמורת הילדים השונים שקיימים כיום, הגענו לשאלה העיקרית הבאה: כיצד למעשה קובעים את סוג משמורת הילדים?
ובכן, בדומה לסוגיות רבות אחרות שקשורות להליכי הגירושין, גם את סוגיית משמורת הילדים ניתן (ועדיף כמובן) לקבוע באמצעות הסכם שתושג בין ההורים, לפי סעיף 24 לחוק הכשרות, או באמצעות פסק דין, בהעדר הסכמה כזו, לפי סעיף 25 לחוק הכשרות.
קביעת משמורת ילדים לפי הסכם
אין צורך להכביר מילים כדי להסביר עד כמה עדיף ומומלץ שההורים יגיעו להסכם ביניהם גם לגבי משמורת הילדים, במקום להילחם זה בזה ולנהל קרבות מרים ומתישים, שלא פעם פוגעים מאד בילדים, ומתנהלים על גבם וחשבונם. סעיף 24 לחוק הכשרות קובע שהורים לילדים שחיים בנפרד, בין אם הם התגרשו ובין אם הם לא התחתנו מעולם, רשאים להסכים ביניהם מי מהם יקבל את המשמורת על הילדים, ומה יהיו הזכויות של ההורה שלא יחזיק במשמורת לבוא עמם במגע. בנוסף, יש לאשר הסכם זה על ידי בית משפט, שגם יתן לו תוקף של פסק דין. בית המשפט ייאשר את ההסכם רק אם הןא ישוכנע שההסכם עולה בקנה אחד עם טובת הילד.
קביעת משמורת ילדים לפי פסק דין
במקרה הפחות "סימפטי", שבו ההורים אינם מצליחים להגיע להסכם ביניהם לגבי משמורת הילדים, אין מנוס מהגשת תביעה לקבלת פסק דין שיכריע בעניין זה לפי סעיף 25 לחוק הכשרות, וזאת בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
לפי סעיף 25 לחוק הכשרות, על בית המשפט לקבוע את משמורת הילדים "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת." כלומר, ככלל, יש לקבוע את משמורת הילדים לפי עקרון טובת הילד. עם זאת, לגבי ילדים עד גיל 6, תחול חזקת הגיל הרך, לפיה המשמורת עליהם תינתן לאם, אלא אם כן יש סיבות לקבוע הסדר משמורת אחר. לרוב מדובר במקרים שבהם לאם אין "מסוגלות הורית", כלומר, אין לה את היכולת לגדל את הילד ולטפל בכל צרכיו בשל בעיה בריאותית ו/או נפשית וכיו"ב.
יחד עם זאת, בשנים האחרונות, יותר ויותר שופטים מעדיפים לקבוע משמורת משותפת גם לגבי ילדים עד גיל 6, מתוך הבנה שחזקת הגיל הרך נובעת מתפיסה מיושנת ששררה בעבר, לפיה רק האבות יצאו לעבודה, בעוד הנשים נותרו בבית וטיפלו בילדים. אולם, כידוע, בעידן המודרני ישנן נשים רבות שיוצאות לעבוד, ואף עושות חייל רב ומצליחות בעבודתן, בעוד ישנם גם גברים רבים שכאמור מעדיפים להיות מעורבים באופן מלא בגידול ילדיהם.
לפיכך המגמה בפסיקה כיום הינה לקבוע משמורת משותפת גם לגבי ילדים עד גיל 6 כשהדבר אפשרי ועדיף מבחינת טובת הילד, ולתת לאם משמורת יחידנית, לפי חזקת הגיל הרך, רק כשיש ספק ממשי לגבי השאלה למי עדיף לתת את המשמורת, לאם או לאב, מבחינת טובת הילד.
חשוב לציין שבשנה האחרונה גם המשמורת המשותפת יורדת מן הפרק, והמונח משמורת מתבטל כמעט כליל ותחת זה נפסק ששני ההורים הם באחריות משותפת על הקטינים, ונקבעים רק הסדרי שהות ואין משמורת בכלל. רוצים לקבל ייעוץ בנושא? חייגו אלי ללא עלות ואשמח לסייע.
שלכם,
עו"ד אביטל חורף
* מעודכן לשנת 2023
