ברוב המדינות המפותחות בעולם, לרבות במדינת ישראל, מוטל מסים על נכסים וכספים שהועברו מיסוי ירושות. עם זאת, בחלק מהמדינות הללו, ובעיקר מתחילת המאה ה-21, התפתחה מגמה שדוגלת בביטול מיסוי ירושות. מגמה זו מצאה את ביטויה במדינות שבדיה, נורבגיה, צ'כיה, רוסיה, אוסטריה, הונג-קונג, ועוד. מנגד, ישנן עדיין לא מעט מדינות שטרם ביטלו את מס הירושה, ביניהן ארה"ב, גרמניה, בריטניה, צרפת, דנמרק, יפן, ועוד. 

גם מדינת ישראל ביטלה את מיסוי ירושות, ואף מוקדם יחסית, וזאת כבר בשנת 1981. לפיכך, נכון לשנת 2022, אין בארץ מיסוי ירושות. אולם, אם המוריש הותיר אחריו גם חובות, ולא רק נכסים, אזי יש לקזז את החובות הללו מנכסי הירושה, דבר שלכאורה מהווה מעין "מס עקיף" על הירושה.  

מיסוי ירושות בישראל

כבר בשנת 1949, קרי, שנה בלבד לאחר הקמת המדינה, הוטל בארץ מס ירושה, וזאת מכח חוק מס עזבון, תש"ט-1949, שבו כונה מס זה "מס עיזבון". 

שיעורי מס העיזבון נקבעו באחוזים שונים לפי סכום השווי של כל העיזבון, בהתאם למדרגות שווי שונות. 

סעיף 2 לחוק מס עיזבון קבע "מס עזבון יוטל על יתרת עזבונו של נפטר וישולם מתוך נכסי עזבון."

"יתרת העיזבון" הוגדרה כשווי כל נכסי העזבון, לאחר ניכוי סכומים שונים, שכללו בעיקרם את שווי הנכסים שפטורים ממס עיזבון, שווי חובות הנפטר, וסכומי כסף שונים שהוקצבו לבן הזוג והילדים של הנפטר.  

מיסוי ירושות הטלת מס עיזבון בישראל

הטלת מס העיזבון עוררה בארץ ביקורת, בין היתר בטענה שהוא לא אפקטיבי מאחר שההכנסות מגביית המס היו קטנות, או שהוא מפריע להשקעות של גורמים זרים בארץ, או שמדובר בכפל מס למעשה, מאחר שנכסיו של הנפטר כבר מוסו לפני מותו (באמצעות מס הכנסה, מסי מקרקעין, ועוד), כך שאין מקום למסות אותם שוב גם לאחר מותו. גורמים דתיים גם העלו טענה הלכתית לפיה רק צאצאי הנפטר זכאים להנות מנכסיו בעת מותו. 

בשנת 1979, 30 שנה לאחר הטלתו לראשונה, הועלה סף המס מאד, וכתוצאה מכך לפחות 90% מאזרחי ישראל קיבלו פטור מתשלום מס העיזבון. כעבור שנתיים נוספות, בשנת 1981, בוטל המס לחלוטין. 

לאחר ביטול המס עלו בארץ מדי פעם קולות שביקשו לחדש את החלתו, אם כי עד כה ללא הועיל. למשל, ועדת בן בסט המליצה בשנת 2000 המליצה לחדש את מיסוי הירושות, אולם המלצתה לא התקבלה. בשנת 2015 הציע שר האוצר דאז, משה כחלון, לחדש את הטלת מיסוי ירושות אם כי רק על ירושות בסכומי עתק, בשווי של מעל 10 מליון ₪, אף זאת בשיעור של 10% – 20% בלבד, אולם גם הצעתו לא התקבלה. 

מיסוי ירושות ופטור מס שבח בגין מכירת נכסי מקרקעין

כפי שצויין לעיל, אין בארץ כיום מס ירושה שחל באופן ישיר בעת קבלת נכסים בירושה, וזאת גם לא כאשר מדובר בקבלת נכסי מקרקעין בירושה. בהתייחס למיסוי ירושות – סעיף 4 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 אף קובע במפורש כי "הורשה איננה מכירה". כלומר, הורשת נכס מקרקעין איננה נחשבת כמכירת נכס מקרקעין, ועל כן היא פטורה ממסי מקרקעין. 

לפיכך, מי שיקבל נכס מקרקעין בירושה, לא יחוב בתשלום מס. אולם, אם הוא ירצה לאחר מכן למכור את אותו נכס מקרקעין, הוא ייאלץ לשלם מס שבח כמו כל מי שמוכר נכס מקרקעין, אלא אם כן יש לו פטור מתשלום מס זה לפי החוק. 

אחד הפטורים מתשלום מס שבח הינו הפטור שניתן לפי סעיף 49ב(5)לחוק בעת מכירת דירת מגורים מזכה שהתקבלה בירושה (כלומר, הוא לא חל על כל נכס מקרקעין שהתקבל בירושה, כי אם רק על דירת מגורים מזכה). 

לפי סעיף זה, מי שקיבל בירושה דירת מגורים מזכה, יוכל להיות זכאי לקבלת פטור מתשלום מס שבח בעת מכירתה, בכפוף לקיומם של כל התנאים המצטברים שמפורטים להלן: 

  1. היורש המוכר צריך להיות בן זוג או צאצא של המוריש, או בן זוג של צאצא של המוריש. לפיכך, פטור זה אינו ניתן ליורש שהינו אח או אביו של המוריש, למשל. 
  2. המוריש היה לפני פטירתו בעלים של דירת מגורים אחת בלבד או בעלים של רק חלק מדירה כזו ("דירת מגורים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדירה או חלק מדירה).    
  3. אם המוריש היה עדיין בחיים ומוכר את דירת המגורים, הוא עצמו היה זכאי לפטור ממס שבח בגין המכירה. יודגש שמדובר בפטור שקיים במועד מכירת הדירה שהתקבלה בירושה, ולא בפטור שהיה קיים במועד פטירת המוריש. 

עוד יש לשים לב שהפטור לפי סעיף 49ב(5)לחוק הינו פטור שאינו תלוי במספר הדירות שיש ליורש, או במספר הפטורים ממס שבח שהוא כבר ניצל בעבר.

מיסוי ירושות ופטור מתשלום מס שבח בגין חלוקת נכסי מקרקעין

ישנם לא מעט מקרים שבהם המוריש הוריש מספר נכסי מקרקעין ליורשים שונים שלו, אולם היורשים מעוניינים לחלק ביניהם את נכסי המקרקעין הללו, ולהעביר אותם מאחד לשני, באופן ששונה מחלוקת הנכסים לפי צו הירושה או צו קיום הצוואה של המוריש. פעולת העברת נכסי המקרקעין בין היורשים יכולה לכאורה להיחשב כמכירת המקרקעין, ולחייב אותם עקב כך בתשלום מסי מקרקעין: מס שבח ומס רכישה. 

עם זאת, קיימת אפשרות במקרה כזה לערוך הסכם לחלוקת עיזבון בין היורשים ולקבל פטור מתשלום המסים, וזאת לפי הוראות סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין, ובכפוף לקיומם של כל התנאים המצטברים הבאים:

  1. הסכם חלוקת העיזבון צריך להיערך לפני חלוקת העיזבון בפועל. לגבי חלוקת נכסי המקרקעין בפועל, הכוונה לפני רישום הורשת הזכויות בנכסים על שם היורשים בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) או רשות מקרקעי ישראל. 
  2. הסכם חלוקת העיזבון צריך להיערך אך ורק בין היורשים לבין עצמם, ומבלי לכלול צדדים נוספים מחוץ ליורדים. 
  3. הסכם חלוקת העיזבון צריך להיערך אך ורק לגבי נכסי העיזבון בלבד. אם צריך לבצע איזון נכסים כדי שחלוקת הנכסים תהיה שיוויונית, גם האיזון צריך להיעשות אך ורק באמצעות נכסי וכספי העיזבון בלבד.